אברבנאל
ויהונתן חשש בדבר אולי היה האמת כדברי דוד, ולכן אמר לו מה תאמר נפשך ואעשה לך, ר"ל מה יגזור שכלך שנעשה? לדעת האם כוונתו כמו שאני אומר או כמו שאתה חושב, (ה) ואז בחר דוד הדרך שזכר הנה חדש מחר ואנכי ישוב אשב עם המלך לאכול ואחר האכילה הזאת תשלחני ונסתרתי בשדה עד עת הערב השלישית, רוצה לומר מהיום השלישי שהיה ביום החדש השני שהיא שלישית לאותו יום שהיו מדברים בו. או יאמר אנכי ישוב אשב עם המלך לאכול, שביום החדש תמיד היה מנהגו לישב עם המלך לאכול ובאמרו עם המלך פירוש שהיה מושבו סמוך אליו כמו שאזכור, ועתה תשלחני ולא אלך לאכול שמה, וזה יורה על היות המנהג תמיד ביניהם שדוד ויונתן ביום החדש וביום המועדים היו אוכלים על שלחן המלך, (ו) ולכן תכלה הנסיון והבחינה באמרו שמחר ביום החדש הראשון או היום השני מהחדש אם פקד יפקדני אביך תאמר אתה נשאול נשאל ממני לרוץ בית לחם לשמוח שם עם משפחתו כי זבח לכל המשפחה שם, (ז) ואם כה יאמר טוב אז נדע ששלום לעבדך, ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו, והיה הנסיון הזה לפי שאם יחרה אפו על הליכתו יורה שהיה דעתו להרגו ונעצב על שברח ונמלט, ואם יאמר טוב יורה שלא יחוש להרגו ונפשו טוב עליו, וגם היה הנסיון והבחינה כי אם היה לבו של שאול רע על דוד, הנה ימצא תואנה באומרו שברח מלפניו ושהיה מפני זה בן מות כדי להרוג ולא יעצור כח להעלימו בלבו אבל יגלה הדבר:
מדרש לקח טוב
ד"א אהבו את הצדיק. כמו שנאמר מה תאמר נפשך ואעשה לך (ש"א כ ד) והוא מה תאהב נפשך.